שריפת שומן לעומת אגירת שומן- מה משפיע על המאזן

people doing sport activity

עד כה דיברנו על מהו חילוף חומרים וממה הוא מושפע. ראינו שהגוף משתמש באנרגיה מהמזון על מנת לבצע פעילויות בסיסיות במנוחה כמו גם פעילות פיזית.

כאשר אנחנו צורכים יותר קלוריות ממה שאנחנו מוציאים הגוף שלנו אוגר את אותם העודפים. היווצרות של מאגרי אנרגיה היא תקינה לחלוטין ומתרחשת כל הזמן.
הבעיה נוצרת כאשר המאגרים הולכים וגדלים ואז אנו עולים במשקל (לצד עוד מגוון בעיות חמורות כמו סכרת למשל).

מאגרי האנרגיה בגופנו מחולקים למאגרי סוכר (בצורה הקרויה גליקוגן) ולמאגרי שומן. חלבונים אינם נאגרים, הם משמשים לבניית רקמות ויש להם מגוון תפקידים חשובים בגופנו, אך אין דרך לשמור עודפים שאינם בשימוש.
הסוכר נאגר בכבד ובתאי השריר, יכולת האגירה של הסוכר בגופנו היא מוגבלת, סביב ה 600 גרם גליקוגן (2400 קק"ל) ולא יותר. שומן לעומת זאת יכול להיאגר ללא הגבלה בתאי שומן. תאי שומן חדשים יכולים להיווצר במידה והקיימים כבר מלאים.
כאשר מאגרי הסוכר מלאים, גופנו הופך את עודפי הסוכר לשומן וכך בעצם יכול לאגור גם את הסוכר ללא הגבלה.

על מנת לשמור על בריאות תקינה ולמנוע עלייה במשקל, ובוודאי שבמקרים בהם אנחנו רוצים לרדת במשקל, חשוב לאפשר לגופנו להשתמש במאגרי השומן כמקור אנרגיה וע"י כך לשרוף את אותם שומנים עודפים.
תהליך המטבוליזם של שומן/ פחמימה, מי נאגר ומי מתפרק, מתי ועד כמה, מתבסס על מנגנונים מורכבים התלויים במגוון רחב של גורמים. ננסה לפשט את הדברים, וע"י כך להבין גם כיצד אנחנו יכולים להגביר את שריפת השומנים בגופנו.

נחלק את ההסבר לשני מצבים: אחרי ארוחה (עד כשעתיים לאחר ארוחה) ובין הארוחות (יותר משעתיים מסיום הארוחה).
לאחר ארוחה המזון עובר פירוק במערכת העיכול, הסוכרים והשומנים נספגים ומגיעים אל הדם.
רמת הסוכר בדם מהווה את הפקטור המרכזי בכל הנוגע לתהליכי האגירה או הפירוק בגופנו.
התהליך מבוקר באמצעות הורמון האינסולין. כאשר רמות הסוכר בדם עולות מופרש אינסולין מתאי הלבלב ומגיע אל הדם. האינסולין מביא לכך שהסוכר נכנס לכל תאי הגוף על מנת לספק להם אנרגיה מיידית. בכבד ובתאי השריר נוצר מאגר של סוכר (גליקוגן). כפי שהזכרנו מאגרי הגליקוגן מוגבלים, עודפי סוכר הופכים לשומן, בתהליך ביוכימי מורכב, ונאגרים בכבד ובתאי השומן.
השומן שמקורו במזון נאגר אף הוא, בעיקר בתאי השומן וגם בתאי השריר.
האינסולין הוא בעצם הורמון של "אגירה". הוא מוביל לכניסת סוכר לתאים ומעכב פירוק של שומן. (בתחתית העמוד איור המסכם את התהליך).

כשעתיים לאחר הארוחה (משתנה מאוד בין אנשים, ותלוי בסוג ובגודל הארוחה) רמות הסוכר בדם יורדות חזרה לרמה שלפני הארוחה. גופנו פועל כל הזמן על מנת לאזן את רמות הסוכר בדם וכל עוד אנחנו לא מכניסים שוב מזון רמות האינסולין יורדות ומתאי הלבלב מופרש הורמון בעל השפעה הפוכה לאינסולין, הורמון שנקרא גלוקגון.
גלוקגון גורם לכך שמאגרי הסוכר בכבד מתחילים להתפרק ולשחרר סוכר אל הדם. במקביל מתחילים להתפרק שומנים מתאי השומן שהופכים בחלקם לסוכר בכבד (גלוקונאוגנזה) וגם משמשים את הגוף כמקור לאנרגיה.
מאגרי השומן והסוכר בתאי השריר אינם משמשים את כלל הגוף, מאגרי הסוכר בשריר אינם מתפרקים בכדי לאזן את רמות הסוכר בדם, הם נשמרים על מנת לשמש את השריר לפעילותו.(בתחתית העמוד איור המסכם את התהליך).

למרות ששני התהליכים של פירוק הסוכר מהכבד ופירוק של שומן מתאי השומן מתרחשים במקביל, הם אינם קורים במידה שווה. תהליך הפקת אנרגיה מסוכר היא אפקטיבית בהרבה מאשר משומן, ולכן כל עוד מאגרי הסוכר בכבד מלאים פירוק השומן יעשה במידה מופחתת.
רוב תאי הגוף יכולים להפיק אנרגיה משומן, אך ישנם כמה יוצאים מהכלל- תאי הדם האדומים ותאי המוח. מסיבה זאת למאגרי הסוכר בכבד יש חשיבות גבוהה ביותר והגוף אינו "מחכה" להידלדלות מלאה של מאגרי הסוכר לפני שפירוק השומן עולה באופן משמעותי.

גורם נוסף בעל השפעה מכרעת על המאזן הוא פעילות גופנית. בזמן פעילות גופנית השרירים דורשים אספקה מתמדת של אנרגיה. מקור האנרגיה- שומן/ סוכר תלוי בעיקר בעצימות ובמשך הפעילות.
במהלך פעילות בעצימות נמוכה עד בינונית מקור האנרגיה הוא בעיקר שומן. לעומת זאת, בזמן פעילות בעצימות גבוהה הגוף צריך אספקת אנרגיה מהירה יותר ולכן משתמש בעיקר בסוכר, שתהליך הפקת האנרגיה ממנו פשוט יותר.
לאחר פעילות של כ60-90 דקות, כתלות בעיקר בעצימות אך גם במידת הכושר של המתאמן ובמסת הגוף, שומן יהיה מקור האנרגיה העיקרי עקב התדלדלות מקורות הסוכר.
האם זה אומר שבשביל לשרוף שומן עדיף לבצע פעילות בעצימות נמוכה יותר? לאו דווקא, בפעילות בעצימות גבוהה יותר (בהשוואה למשך זמן זהה של פעילות), שורפים בסופו של דבר יותר אנרגיה. כלומר בסה"כ יש שימוש ביותר מאגרים, ומכיוון שההשפעה של התרוקנות המאגרים נמשכת גם לאחר סיום הפעילות הגופנית, התרוקנות מאגרי הסוכר תוביל לכך שמקור האנרגיה העיקרי יגיע בהמשך משומן. במידה ואוכלים לאחר הפעילות ,הסוכר ינותב למילוי חוזר של מאגרי הסוכר ולא יגיע לתאי השומן.

ראינו שרמת הסוכר בדם היא הגורם המכריע בנושא שריפת/ אגירת שומן בגופנו, כל עוד אנחנו שומרים על רמות סוכר גבוהות על ידי אכילה, יופרש הורמון האינסולין וימנע את שריפת השומן. על מנת לאפשר שריפת שומן יש לאפשר לרמות הסוכר בדם לרדת. מגוון משתנים משפיעים על רמות הסוכר: מרווח הזמנים בין הארוחות, גודל המנה, סוג המזון שאנו צורכים, משך צום הלילה, מידת הפעילות הגופנית שאנו מבצעים וסוגה. בנוסף קיימים הבדלים משמעותיים בין אנשים שונים, ואפילו אצל אותו האדם בתקופות שונות, למשל בתקופות של לחץ ובגילאים שונים.

במאמר הבא נסביר מהו המדד שמאפשר לבדוק האם אנחנו שורפים שומנים וכמה, ומהם המכשירים שבאמצעותם מתבצעת המדידה.

תהליכי האגירה/ שריפה של שומן וסוכרים בגופנו (לחץ על התמונה לצפייה בהגדלה)

הישארו מעודכנים

הירשמו לקבלת עידכונים על מאמרים חדשים והרצאות זום חינמיות – לרשומים לאתר.
לא ישלח ספאם או כל פרסומים אחרים.

recipe book

בהרשמה לניוזלטר תקבלו במתנה חוברת מתכונים בריאים ישירות למייל!